<h1>מלוה רפט"ז</h1>
<h2>דף מט.</h2>
גרסינן בגטין פרק הזורק [ע"ח ע"א] מתניתין היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת, מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת. ואמרינן בגמ' היכי דמי קרוב לה, א"ל שמואל לרב יהודה כדי שתשוח ותטלנו, ואפילו הכי את לא תעביד עובדא להתירה להנשא עד שתגיע גט לידה. פירוש, משום גזרה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב ועל קרוב שהוא רחוק. א"ל רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא שזרקו לה ברשות הרבים והיה קרוב לה ומת ואצרכוה רבנן חליצה. ואמרינן עלה אמר ר' יוחנן לגטין ולקדושין אמרו ולא לדבר אחר. פירוש, על אלו אמרו משום דקרוב לה מגורשת ואפילו נאבד הגט, לגטין מטעם שהאשה על כרחה מתגרשת, ולפיכך לאלתר הוי גיטא, ולקדושין נמי משום דכתיב ויצאה והיתה איתקש הויה ליציאה, אבל לא נדון כן לדבר אחר, כגון אם זרק לו חובו קרוב לו ונאבדו המעות לא מפטר מיניה דלוה עדין. וקי"ל כר' יוחנן שלא אמרו דין זה לענין חוב. ואע"ג דקא מותבינן ליה ממתני' דקתני וכן לענין קדושין וכן לענין חוב, כיצד אמר לו זרוק לי חובי וזרקו לו קרוב למלוה זכה הלוה, קרוב ללוה הלוה חייב, מחצה על מחצה יחלוקו, אלמא דחד דינא אית להו ומקשי מינה לר' יוחנן דאמר ולא לדבר אחר, הא לא קשיא דהא קא משנינן בגמ' דמתני' מיירי דא"ל זרוק לי חובי בתורת גטין אבל מסתמא זרוק ושמור קאמר. ומקשינן א"ה מאי למימרא דאית להו חד דינא, ומשני מהו דתימא מצי א"ל משטה אני בך ולהוי חייב הלוה קמ"ל דכיון דא"ל זרוק לי בתורת גטין כיון שהגיע קרוב למלוה מיד נפטר הלוה, דמצי א"ל לא היה לך להטעותני ולהפסיד לי מעותי, דאנא אדבורא דידך סמכי. וכן הלכתא. מכל זה למדנו שהחוב עומד באחריות הלוה עד שיפרענו לידו של מלוה או ליד שלוחו, ואם זרקו לפניו שלא ברשותו ובמצותו ונאבד חייב, ואפילו זרקו קרוב למלוה, דמסתמא לית ליה לזורקו עד שיאמר לו זרוק [והפטר] דמסתמא זרוק ושמור קאמר, וכדלעיל. אבל אם אמר לו המלוה זרוק לי חובי והפטר וזרקו אפילו רחוק למלוה ונאבד או נשרף קודם שיגיע ליד המלוה פטור, שהרי הרשהו בכך. אבל אם אמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטין והיו המעות קרובין ללוה הרי הן עומדין באחריותו של לוה. היו קרובין למלוה נפטר הלוה, מחצה על מחצה יחלוקו. כלומר אם נאבדו משם או נגנבו משלם הלוה מחצה. ועל דרך זה פסק הר"מ ז"ל
<h2>דף פ:</h2>
גרסינן בגטין פרק הזורק [ע"ח ע"א] מתניתין היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת, מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת. ואמרינן בגמ' היכי דמי קרוב לה, א"ל שמואל לרב יהודה כדי שתשוח ותטלנו, ואפילו הכי את לא תעביד עובדא להתירה להנשא עד שתגיע גט לידה. פירוש, משום גזרה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב ועל קרוב שהוא רחוק. א"ל רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא שזרקו לה ברשות הרבים והיה קרוב לה ומת ואצרכוה רבנן חליצה. ואמרינן עלה אמר ר' יוחנן לגטין ולקדושין אמרו ולא לדבר אחר. פירוש, על אלו אמרו משום דקרוב לה מגורשת ואפילו נאבד הגט, לגטין מטעם שהאשה על כרחה מתגרשת, ולפיכך לאלתר הוי גיטא, ולקדושין נמי משום דכתיב ויצאה והיתה איתקש הויה ליציאה, אבל לא נדון כן לדבר אחר, כגון אם זרק לו חובו קרוב לו ונאבדו המעות לא מפטר מיניה דלוה עדין. וקי"ל כר' יוחנן שלא אמרו דין זה לענין חוב. ואע"ג דקא מותבינן ליה ממתני' דקתני וכן לענין קדושין וכן לענין חוב, כיצד אמר לו זרוק לי חובי וזרקו לו קרוב למלוה זכה הלוה, קרוב ללוה הלוה חייב, מחצה על מחצה יחלוקו, אלמא דחד דינא אית להו ומקשי מינה לר' יוחנן דאמר ולא לדבר אחר, הא לא קשיא דהא קא משנינן בגמ' דמתני' מיירי דא"ל זרוק לי חובי בתורת גטין אבל מסתמא זרוק ושמור קאמר. ומקשינן א"ה מאי למימרא דאית להו חד דינא, ומשני מהו דתימא מצי א"ל משטה אני בך ולהוי חייב הלוה קמ"ל דכיון דא"ל זרוק לי בתורת גטין כיון שהגיע קרוב למלוה מיד נפטר הלוה, דמצי א"ל לא היה לך להטעותני ולהפסיד לי מעותי, דאנא אדבורא דידך סמכי. וכן הלכתא. מכל זה למדנו שהחוב עומד באחריות הלוה עד שיפרענו לידו של מלוה או ליד שלוחו, ואם זרקו לפניו שלא ברשותו ובמצותו ונאבד חייב, ואפילו זרקו קרוב למלוה, דמסתמא לית ליה לזורקו עד שיאמר לו זרוק [והפטר] דמסתמא זרוק ושמור קאמר, וכדלעיל. אבל אם אמר לו המלוה זרוק לי חובי והפטר וזרקו אפילו רחוק למלוה ונאבד או נשרף קודם שיגיע ליד המלוה פטור, שהרי הרשהו בכך. אבל אם אמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטין והיו המעות קרובין ללוה הרי הן עומדין באחריותו של לוה. היו קרובין למלוה נפטר הלוה, מחצה על מחצה יחלוקו. כלומר אם נאבדו משם או נגנבו משלם הלוה מחצה. ועל דרך זה פסק הר"מ ז"ל
